גרג מורטינסון הוא מייסדה של העמותה ללא כוונת רווח מכון מרכז אסיה (Central Asia Institute), הוגה תוכנית פרוטות לשלום (Pennies for Peace) ומחבר-שותף בכתיבת רב המכר שלוש כוסות תה, המככב כמעט שלוש שנים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימז. מורטינסון אף היה מועמד לפרס נובל לשלום לשנת 2009.
ב-14 באוגוסט 2008, יום עצמאותה, הכריזה ממשלת פקיסטן כי גרג מורטינסון יקבל את הפרס הגבוה ביותר המוענק לאזרחים בפקיסטן, סיטארָה-א-פקיסטן ("כוכב פקיסטן") על האומץ ועל מפעלו ההומניטרי לקידום ההשכלה והאוריינות באזורים הכפריים בחמש-עשרה השנים האחרונות. נשיא פקיסטן העניק לו את הפרס ב-23 במרס 2009 בטקס רשמי באיסלאמבאד.
במסגרת שירותו בצבא ארה"ב כחובש, בשנים 1977-1979, הוא הוצב בגרמניה המערבית בתקופת המלחמה הקרה וזכה בעיטור מופת. ב-1983 הוא סיים תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטת דקוטה הדרומית ולאחר מכן המשיך בלימודים לתואר שני בנירופיזיולוגיה.
ביולי 1992, מתה אחותו של מורטינסון כריסטה מהתקף חריף אחרי מאבק ממושך במחלת האפילפסיה, ערב נסיעתה לביקור בדַיירסוִיל שבמדינת איווה, שם צולם הסרט האהוב עליה מכול, 'שדה החלומות'.
ב-1993, טיפס מורטינסון על קֵיי2 (K2) שברכס הקרקוראם בפקיסטן, ההר השני בגובהו בעולם, לזכר אחותו.
אחרי הירידה מקֵיי2, בעודו מחלים בכפר בשם קוֹרפֶה, פגש מורטינסון קבוצת ילדים שישבו על הקרקע וחרטו בעזרת מקלות עץ בחול, והבטיח לסייע להם לבנות בית ספר. מאותה הבטחה נמהרת, נולד מפעל הומניטרי ראוי לציון, שבמסגרתו הקדיש מורטינסון את חייו לקידום החינוך והאוריינות, בעיקר בקרב ילדות, באזורים נידחים ומועדים לאלימות בפקיסטן ובאפגניסטן.
נכון לסוף שנת 2009 הקים מורטינסון כ-130 בתי ספר באזורים כפריים נידחים ולא פעם מועדים לאלימות בפקיסטן ובאפגניסטן. בתי ספר אלה מאפשרים ליותר מ-50 אלף ילדים ללמוד, מתוכם 27 אלף ילדות, במקומות שבהם כמעט ולא היתה אפשרות קודם לכן ללמוד.
מלאכתו לא חסרה קשיים. ב-1996 הוא שהה שמונה ימים בשבי הטליבאן באזורי השבטים של מחוז הגבול הצפון מערבי בפקיסטן, לאחר שנחטף על ידי חמושים. ב-2003 הוא נמלט מקרב יריות בין קבוצות אפגניות יריבות כשהסתתר מתחת לעורות בעלי חיים שנפשטו לא מכבר בטנדר שנשע למפעל לצביעת עורות. הוא הצליח להתגבר על שתי פתוות (פסקי הלכה) שהוציאו נגדו מוּלוֹת זועמים, עבר חקירות של הסי-איי-אי, וקיבל מכתבי שטנה ואיומים מאמריקנים אחרי אירועי אחד-עשר בספטמבר, בשל עזרתו לילדים מוסלמים.
מורטינסון הוא גיבור עבור הקהילות הכפריות הנידחות בפקיסטן ובאפגניסטן, שם הוא זכה לאמונם של מנהיגים מוסלמים, מפקדי צבא, פקידי ממשל ומנהיגי שבטים בזכות מאמציו הבלתי נלאים לקדם את החינוך וההשכלה, בעיקר עבור ילדות.
הוא אחד הזרים היחידים שפעלו באזור שנחשב עתה לקו החזית של המלחמה בטרור במשך שש-עשרה שנה.
הניסיון הרב שלו בגישור בין תרבויות שונות הביא אותו אל גבעת הקפיטול בוושינגטון להרצות בפני צוותי חשיבה, הפנטגון, משרד ההגנה, ספריות, אוניברסיטאות, בתי ספר, בתי כנסת, כנסיות, מסגדים, אנשי עסקים וקבוצות שונות, ארגוני נשים ועוד.
מורטינסון הופיע כפרשן מומחה בסי-אן-אן, אֶן-בי-סי טודיי, חדשות הלילה של אֶן-בי-סי, חדשות סי-בי-אס, רשות השידור הציבורי האמריקנית, בי-בי-סי אינטרנשיונל, רדיו אֶן-פּי-אַר, ועל מפעלו לקידום האוריינות והחינוך התפרסמו כתבות בעשרות מגזינים ובמאות עיתונים.
אשת הקונגרס מרי בונו (נציגה קליפורנית מטעם המפלגה הרפובליקנית) אומרת, "למדתי מגרג מורטינסון על הסיבות לטרור יותר ממה שלמדתי בכל התדריכים בגבעת הקפיטול. הוא גיבור אמתי, שהיצירתיות שלו, האומץ והחמלה מדגימים את האידאלים האמתיים של הרוח האמריקנית".
טום ברוֹקוֹו מכנה את מורטינסון "אדם פשוט, בעל השילוב הנכון של אופי ונחישות, שבאמת משנה את העולם".
אַל נוֹיהארת, מייסד העיתון יוּ-אֶס-אֵיי טודיי, אומר "מורטינסון לא רק מטפס על הרים. הוא מזיז אותם, ובזכות האומץ שלו, הוא מעניק תקווה ומשנה את חייהם של אלפי ילדים באזור הפכפך שנחשב לקו החזית במלחמה נגד הטרור".
מורטינסון דוגל במתן עדיפות ראשונה להשכלה לילדות לשם קידום הפיתוח הכלכלי, השלום והשגשוג, ואומר, "אפשר להטיל פצצות, לחלק קונדומים, לסלול כבישים או לחבר יישובים למערכת החשמל, אבל עד שהילדות לא יזכו בהשכלה, החברה לא תשתנה".
מורטינסון כתב ספר המשך לשלוש כוסות תה שהתפרסם בהוצאת פינגווין בשלהי 2009 בשם אבנים לבתי ספר, והוא מחבר-שותף בספר הילדים הקשיבו לרוח(Listen to the Wind) שהתפרסם בתחילת שנת 2009.
מחצית השנה כמעט הוא עושה מעבר לים, אך בזמן הנותר מורטינסון גר במונטנה עם אשתו, ד"ר טארה בישופ, פסיכולוגית קלינית, ועם שני ילדיהם, אמירה וקייבר.
פרסים
1975עיטור מופת של צבא ארה"ב
1998פרס שימור ע"ש דיוויד בראוור מטעם המועדון האלפיני האמריקני 2002פרס השלום מטעם המרכז לגישור קהילתי של מונטנה 2003 "פרס יתד הזהב" עבור מפעל הומניטרי מטעם המגזין קלַיימבּינג (Climbing)
2003פרס אלוף ע"ש וינסנט לומברדי עבור שירות הומניטרי
2003תואר "פעיל השלום של השנה" מטעם הנזירים הבנדיקטיניים, סנטה פה, ניו מכסיקו 2003איש השנה של המגזין Outdoor
2003חבר עמית בסמינר זלצבורג, במימון מייקרוסופט
2004"פרס רוח החופש" מטעם פורום החירות – מועדון העיתונות הארצית, וושינגטון
2004 פרס השלום ע"ש ז'נט רֶנקין – המכון לשלום
2005פרס 'אנטי-טרור' של Men's Journal, על ידי הסנטור ג'ון מק'קיין
2005 תואר 'הפעיל ההומניטרי של השנה' של הצלב האדום במדינת מונטנה
2006פרס אירוס הזהב מטעם עיריית פירנצה, איטליה
2007פרס היכל התהילה של ההשכלה הרפואית מטעם העיר טולדו שבמדינת אוהיו.
2007 פרס ע"ש פול הריס על קידום יחסי ידידות בין אנשים מטעם מועדון רוטרי הבינלאומי
2007פרס מכון ההרים (Mountain Institute) על מצוינות בשירות קהילות הרריות
2008המרכז האזרחי לדיפלומטיה – הפרס הלאומי לדיפלומטיה אזרחית
2008פרס גרֵייבן – קולג' וורטבורג, אייווה
2008פרס אומץ המצפון – כנסיית השלום, שרבורן, מסצ'וסטס
2008פרס אקדמיית ההישגים
2008 פרס חרב לויולה – אוניברסיטת סנט לואיס
2009סיטארה-א-פקיסטן ("כוכב פקיסטן" – הפרס הגבוה ביותר המוענק בפקיסטן לאזרחים)
תוארי דוקטור לשם כבוד
מכללת קונקורדיה 2007
אוניברסיטת דקוטה הדרומית 2007
אוניברסיטת מדינת מונטנה 2008
אוניברסיטת וילַנובה 2008
מכללת לואיס אנד קלארק 2008
אוניברסיטת סן פרנסיסקו 2008
אוניברסיטת וושינגטון 2008
מכללת סימונס 2009
שלוש כוסות תה – פרסים ואזכורים
פרס קיריאמה לספר נון-פיקשן
ספר השנה של מגזין טיים, מהדורת אסיה
זוכה בקטגוריית הנון-פיקשן – איגוד Pacific Northwest Booksellers
