העם הבַּלטי, שחי בצפון-מזרח פקיסטן, היגר לשם מטיבט לפני מאות שנים. אנשיו הקימו את ביתם החדש בהרי הקרקוראם – רכס של הרים מהמחוספסים והנידחים ביותר בעולם. תרמילאים ומטפסי הרים באים עכשיו לבלטיסטן כדי לערוך טרקים ולטפס על קיי-2, ההר השני בגובהו בעולם, ועל הפסגות האחרות מסביב.
קוֹרפֶה הוא כפר קטן על גדות נהר בּרַלדוּ, הזורם בצדם המערבי של הרי הקרקוראם. מי הנהר הם אספקת המים העיקרית של קורפה. מדי יום נשים וילדים צועדים במשך עשר דקות עד לנהר כדי להביא ממנו מים.
אנשי קוֹרפה, כמו רוב תושבי הכפרים ברכס הקרקוראם, מתקיימים על כלכלת קיום. הם חייבים להפיק תנובה חקלאית כדי להזין את משפחותיהם, אולם הסביבה והאקלים מקשים את המלאכה. התושבים נוסעים מרחקים ארוכים בתנאי שטח קשים אל השווקים בעיירות הגדולות יותר כדי לקנות מצרכים שאין ביכולתם לייצר בעצמם. רוב הארוחות מבוססות על מרק עדשים, על נאן (לחם שטוח דומה לפיתה) ועל אורז.
בקיץ נוסעים רבים מתושבי קורפה "למעלה" (לאזורים גבוהים יותר בהרים) אל "כפר הקיץ" שלהם. ברמות הגבוהות יותר המים והמזון לבעלי החיים מצויים בקיץבשפע רב יותר. בסתיו, מעִזים תושבי הכפר את הצאן והבקר בחזרה אל כפר החורף ואוספים את היבול ממטעי הקיץ.
כל בית עשוי מחדר מגורים גדול עם תנור במרכזו המוסק בעץ. כאשר אישה בלטית מתחתנת, היא עוברת לגור עם בעלה ועם משפחתו. לכן, ברוב משקי הבית חיים ילדים, הורים, סבים וסבתות ואנשים נוספים מבני המשפחה המורחבת.
הכפר: קוֹרפה
העמק: בְּרַלדוּ
המדינה: פקיסטן
אוכלוסייה: 400 איש
משקי בית: 40
שפה רשמית: אוּרדוּ
שפה מקומית: בַּלטית
גידולים מקומיים: תפוחי אדמה, חיטה, שעורה, שעועית וירקות קטנים חיות משק: יאק, זוֹו (הכלאה בין פרה ליאק), פרות, כבשים, תרנגולות, עזים, שוורים
ב-1993, גרג מורטינסון, מייסדו של מכון מרכז אסיה ומנהלו, היה חלש וחולה בעקבות ניסיון טיפוס לקֵיי-2, ההר השני בגובהו בעולם. בדרך חזרה מההר, הוא התיידד עם שני אנשים מהכפר קורפה.
אחרי ששהה בקורף ימים רבים להתאושש, הוא הבחין שבכפר אין בית ספר. לפני שחזר הביתה, הוא הבטיח לסייע לקהילה להקים בית ספר.
אחרי שלוש שנים של גיוס כספים מאומץ וקשה, הושלמה ב-1996 בנייתו של בית הספר, והוא היה לבית הספר הראשון בעמק הבּרַלדוּ.
כיום, תלמידים לומדים מקצועות המבוססים על תוכנית הלימודים הממשלתית, וביניהם אורדו, מדעים, אנגלית, לימודי איסלאם, מדעי החברה ומתמטיקה.
גודל בית הספר: 183 מ"ר
מספר הכיתות: 4 + ספרייה (הראשונה בעמק הברלדו) וחדר מורים אחד
מספר חדרי שירותים: 1
מספר תלמידים: 95 (33 בנות, 62 בנים)
מספר מורים: 3 (גברים)
שכר המורים: 1 דולר ליום
שנת הלימודים: מרס–דצמבר
פקיסטן נוסדה ב-14 באוגוסט 1947 כמדינה מוסלמית עצמאית.
כלכלתה מבוססת על תעשייה – טקסטיל, עיבוד מזון, משקאות, בניין וחומרים; על חקלאות – כותנה, חיטה, אורז, קנה סוכר וחלב; ועל יצוא – טקסטיל, אורז, שטיחים, ציוד ספורט ותוצרת חקלאית.
שלושים ושמונה אחוז (38%) מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת-משקל מתון או חמור (נתון יוניסף לשנת 2006).
שמונה-עשר אחוז (18%) מהנערות לומדות בבית ספר תיכון (נתון יוניסף לשנת 2006).
בירה: איסלאמבּאד
שפה רשמית: אוּרדוּ
דתות: איסלאם סוני, איסלאם סיעי, נצרות, הינדו
מטבע: רופייה פקיסטנית (57 רופיות = 1 דולר) הכנסה שנתית למשק בית: 410 דולר (נתון הבנק העולמי)
אפגניסטן נוסדה כמדינה בשנת 1747 על ידי אחמד שאה דוראני.
ב-1819 פלשו הבריטים לאפגניסטן, והמדינה היתה בשליטת הבריטים עד 1919, אז קיבלה את עצמאותה והפכה לממלכה שבראשה מלך. ב-1973 הודח בית המלוכה ונולדה הרפובליקה של אפגניסטן. ב-1979 פלשה ברית-המועצות לאפגניסטן, אבל נתקלה בהתנגדות עזה מצד מוג'אהידין, ואלה גרמו לה בתוך עשר שנים לסגת. מ-1989 ועד שנות התשעים המאוחרות התחוללו קרבות רבים בין חברי סיעות פוליטיות שונות ומגוונות, ואז באו הטליבאן והשתלטו. הטליבאן מאמינים בפירוש נוקשה ומחמיר של חוקי האיסלאם, ומי שעברו על החוק נענשו בחומרה. בסוף שנת 2001 סולקו הטליבאן מהשלטון על ידי קואליציה של כוחות בראשות ארה"ב. ב-2002 הוקמה ממשלת מעבר שבראשה עמד עד 2004 חמיד כַּרזאי, ובאוקטובר 2004 נבחר כַּרזאי לשמש נשיא המדינה. בדצמבר 2005 הושבעה האספה הלאומית.
כלכלת המדינה מבוססת על גידולים חקלאיים – אופיום, חיטה, פירות, אגוזים, צמר, עורות כבש וחיות; על חרושת זעירה – טקסטיל, סבונים, ריהוט, נעליים, שטיחים מלאכת-יד, חומרי בניין ומוצרים לחקלאות; ועל תעשייה – גז טבעי, פחם, נחושת.
שלושים ותשעה אחוז (39%) מהילדים מתחת לגיל חמש שקלו, נכון ל-2006, פחות מהמשקל הרצוי (יוניסף 2008).
נכון לשנת 2006, על כל שלושה נערים שלמדו בתיכון, למדה רק נערה אחת (דוח יוניסף משנת 2008). שיעור ידיעת קרוא-וכתוב בקרב צעירים בגילים 15-24 היה 51 אחוז לבנים ו-18 אחוז בלבד לבנות.
בירה: קאבול
שפות רשמיות: דארי, פשטו, שפות תורכיות (בעיקר אוזבקית ותורכמנית)
העם הבַּלטי, שחי בצפון-מזרח פקיסטן, היגר לשם מטיבט לפני מאות שנים. אנשיו הקימו את ביתם החדש בהרי הקרקוראם – רכס של הרים מהמחוספסים והנידחים ביותר בעולם. תרמילאים ומטפסי הרים באים עכשיו לבלטיסטן כדי לערוך טרקים ולטפס על קיי-2, ההר השני בגובהו בעולם, ועל הפסגות האחרות מסביב..gif)
נתקלה בהתנגדות עזה מצד מוג'אהידין, ואלה גרמו לה בתוך עשר שנים לסגת. מ-1989 ועד שנות התשעים המאוחרות התחוללו קרבות רבים בין חברי סיעות פוליטיות שונות ומגוונות, ואז באו הטליבאן והשתלטו. הטליבאן מאמינים בפירוש נוקשה ומחמיר של חוקי האיסלאם, ומי שעברו על החוק נענשו בחומרה. בסוף שנת 2001 סולקו הטליבאן מהשלטון על ידי קואליציה של כוחות בראשות ארה"ב. ב-2002 הוקמה ממשלת מעבר שבראשה עמד עד 2004 חמיד כַּרזאי, ובאוקטובר 2004 נבחר כַּרזאי לשמש נשיא המדינה. בדצמבר 2005 הושבעה האספה הלאומית.
